החלטה בתיק תה"ג 44925-08-10

1.         בסעיף 5 סיפא להחלטתו מיום 3.8.11 קבע כב' השופט עמית, כי "ככל שבקשת ההסגרה עצמה מחודש 12/01 לא הועברה לעיון ב"כ העוררים (מסומן 1 בקלסר המוצגים) יש להעבירה לעיונו".

2.         לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, המסמך המסומן 1 בקלסר המוצגים אינו בקשת הסגרה, אלא בקשה למעצרן של שתי המשיבות, שהועברה מאינטרפול צרפת לאינטרפול ישראל ("הודעה אדומה"). בסיום הבקשות נאמר, כי לאחר מעצר המשיבות תישלח על ידי רשויות צרפת בקשת הסגרה. לטענת ב"כ היועץ המשפטי לממשלה, בקשת ההסגרה הועברה לב"כ המשיבות זה מכבר, וכיוון שמסמך 1 הוא בגדר התכתבות פנימית בין שתי המדינות, אין מקום להעבירו לעיון המשיבות. זה הטעם לכך, שהמסמך לא הועבר לעיון המשיבות עד לפתח ישיבת היום, חרף בקשת ב"כ משיבה 2 כי המסמך יועבר לעיונה. אלא, שבעקבות הערות בית המשפט והמלצתו, העבירה ב"כ היועץ המשפטי לממשלה את המסמך לעיון ב"כ המשיבות. בית המשפט הכריז על הפסקה על מנת לאפשר לב"כ המשיבות לעיין במסמך ולהתייחס אליו, ככל שימצאו מקום לעשות כן.

3.         לאחר שעיינו במסמך העלו ב"כ המשיבות מספר טענות. ב"כ משיבה 1 טען, כי המסמך מחזק את טענתו בדבר השיהוי הרב שבהגשת העתירה להכריז על המשיבות כבנות הסגרה. ב"כ משיבה 2 טענה, כי אין כל בטחון שהמסמך שנמסר הוא אכן המסמך אליו התכוון כב' השופט עמית. בנוסף טענה ב"כ המשיבה 2, כי לא ברור מתי המסמך נערך. עוד טענו ב"כ המשיבה 2, כי רק חלקו של המסמך תורגם לשפה האנגלית, וכי תרגום זה לוקה. כמו כן נטען על ידי ב"כ משיבה 2, כי המסמך כולל הוראות חוק של הדין בצרפת, וכי נדרשת לבאי כוח המשיבה שהות ללמוד את הדברים. סיכומה של דבר: ב"כ משיבה 2 מבקשות כי בית המשפט לא ייתן את ההחלטה היום, אלא ידחה את מועד מתן ההחלטה בעתירה, על מנת שהדברים יובהרו.

4.         לא ראיתי מקום לדחות את מועד מתן ההחלטה בעתירה. המסמך שנמסר היום לב"כ המשיבות, מסומן 1 בתיק המוצגים, והדעת נותנת, כי אליו התכוון כב' השופט עמית.

5.         אכן, ככל הנראה נפלה טעות בסעיף 6 לבקשת ההסגרה, עת נטען כי המסמך נערך ביום 3.12.01. הטעם לכך הוא, שבמסמך יש התייחסות לצווי המעצר שהוצאו נגד המשיבות על ידי השופטת החוקרת ביום 6.12.01, ומכאן שהמסמך נערך באותו יום, או לאחריו. בהסתמך על תרשומת בכתב יד שנרשמה על גבי אחד מעמודי המסמך, מעלה ב"כ העותר את ההשערה, שהמסמך הגיע לישראל ביום 12.12.01. בהסתמך על רישומי פקס' המופיעים בשולי המסמך טוענים ב"כ המשיבות, כי המסמך נערך לכל המאוחר, ביום 19.1.04.

6.         יש לזכור, כי דיוננו בעניינו של המסמך נעשה בהקשר לטענת השיהוי שהועלתה על ידי המשיבות. נוכח חוסר הבהירות הקיימת לגבי המועד המדוייק בו נערך המסמך, אני מוכן להניח את ההנחה הטובה ביותר מבחינת המשיבות, היינו כי המסמך נערך בחודש דצמבר 2001. אלא שבעניין זה אין שום חידוש, שהרי הטענה שנטענה בעתירה היא, שהמסמך הועבר לישראל עוד ביום 3.12.01. יוצא, אפוא, כי חוסר הבהירות לגבי המועד המדוייק, אינו מעלה ואינו מוריד.

7.         ובאשר לטענה בדבר התרגום יש לזכור, כי אחת מבאות כוח משיבה 2, עו"ד אביטבול, הינה בעלת תואר ד"ר למשפט הצרפתי והבינלאומי מאוניברסיטת סורבון, ועל כן השפה הצרפתית נהירה לה.

8.         ובאשר לטענה כי על ב"כ המשיבות ללמוד את הוראות הדין הצרפתי הנזכרות במסמך, הרי שיש לזכור, כי המסמך נמסר לעיון המשיבות בהקשר של טענת השיהוי שהעלו, ולכן לימוד הוראות הדין הצרפתי אינן עילה לדחיית מועד מתן ההחלטה.

9.         סוף דבר. אני מחליט לדחות את בקשת המשיבות לדחות את מועד מתן ההחלטה היום. לגופו של עניין, לא מצאתי בטענות שהועלו היום בעקבות עיון ב"כ המשיבות במסמך, כדי לשנות את תמונת הדברים כפי שהייתה ידועה לפני מסירת המסמך. בעניין הבקשה לדחיית  ההחלטה היום, לא למותר יהיה להזכיר את החלטתו של כב' השופט עמית מיום 27.7.11 ואת הדברים שכתב בהחלטתו מיום 3.8.11.

10.        אתן, אפוא, עכשיו את החלטתי בעתירה גופה.

ניתנה והודעה היום ז' אב תשע"א, 07/08/2011 במעמד הנוכחים.